<h1>ספר התרומות שער ז' חלק ב'</h1>
<h2>דף ח:</h2>
ובשאלה לקמאי אם יקרא הילך אם יתן לו משכון עליו. והשיבו שזה הילך הוא ואינו נשבע שבועת התורה. גם בעל העיטור כתב דאי יהיב ליה משכון, כהילך דאמי, דהא שטר כהילך הוא וכ"ש משכון. אבל הרב אבאן מגש ז"ל פסק דמשכון ליתיה הילך. וראיתו מההיא דגרסינן בקידושין [ח' ע"ב] מנה אין כאן משכון אין כאן. מהתם שמעינן דמאן דאודי במקצת וכפר במקצת ואנח משכון על ההוא מקצת דאודי ליה, לאו הילך הוא, ומעשים בכל יום ומחייב רבנו הרב בזה שבועת התורה. והילך שפטרנו משבועה, דוקא שלא יהא כמערים, אבל אם נראה לדיין שהוא כמערים לדחות השבועה מעליו, חייב שבועת התורה. וכן פסק רבינו חננאל ז"ל. וכתב ה"ר משה ז"ל [טוען פ"ג הט"ו] מנה וכלי יש לי בידך, אין לך בידי אלא הכלי והילך, הרי זה פטור ונשבע היסת שאין לו אצלו אלא זה. אמר בעל הכלי אין זה הכלי שלי, כולל בשבועתו שזה כליו, ואם הודה הנתבע שאין זה כליו ונתחלף לו באחר, הרי זה חייב שבועת התורה, שאין כאן הילך, ע"כ.
